הדרכת הורים

כיצד להביע ביקורת בונה

מאת: פורטל אלטרנטיבלי, ליסה גרוסמן
ביקורתיות היא קטלנית למערכות יחסים. הורה יכול ליצור אמון בקרב ילדו כאשר הוא מחליף תוקפנות וביקורתיות בהכלה.

האם אתה משתמש באחת ההתנהגויות הבאות באינטראקציה עם ילדך?
•הרצאות או דוגמת: "כאשר הייתי בגילך, שום דבר לא עצר אותי, אם רציתי משהו.. ואתה…" 
•האשמות: "זאת אשמתך, הפסק לעצבן אותי!" 
•שאלות המתחילות עם "למה" או "כמה פעמים": "למה אתה תמיד…?", "כמה פעמים אני אומר לך את אותו הדבר?" 
•תוויות : "אתה עצלן!" 
•דבור על העבר: "לא למדת כלום, גם אתמול עשית אותו דבר, נמאס כבר!." 
•מבטים ותנועות משפילים: פרצופים, גלגולי עיניים, זריקת ידיים בזלזול. 
•סרקאזם: טון דבור משפיל, עקיצות מילוליות. 
•"קריאת מחשבות": "אני יודע מה שאתה רוצה להגיד. אין צורך שתמשיך." 
•צעקות: הרמת טונים במהלך שיחה כדי להראות "מי הבוס". 

אם התשובה לגבי אחת מההתנהגויות או יותר היא "כן", גם הילד וגם ההורה מפסידים. האשמות ושימוש בביקורתית ככלי לשינוי התנהגות משפיעים על הביטחון העצמי של הילד. בהדרכת הורים, אני מסבירה להורים שילדים מחקים את הוריהם, לכן חשוב שההורים יבחרו בתגובות ענייניות. 

לפי ג'ון גוטמן, מומחה בנושא תקשורת בין זוגית ומשפחתית, ביקורתיות היא קטלנית למערכות יחסים. בתהליך הדרכת הורים בגישה אימונית, אני מבקשת מהורים לבדוק את סגנון הביקורת שלהם, כדי שיוכלו ללמוד לתקשר בצורה בוגרת ויעילה. 

ביקורתיות הינה תלונה בסגנון התקפה. יש הבדל בין תלונה לבין ביקורת. תלונה מתייחסת לפעילות ספציפית, למשל: "הצלחת שלך עדיין על השולחן". בביקורת יש תוספת של מלים שליליות בקשר לאישיות או לתכונות, למשל – "מה קרה לך? תמיד אתה … איזה חוצפה!" 


כאשר הביקורת ממשיכה, היא עלולה להפוך לבוז. 

בוז כולל סרקאזם, ציניות, לעג, שמות גנאי וטון לוחמני הים דוגמאות לבוז. בוז מתודלק על ידי מחשבות שליליות. בהדרכת הורים, אני קוראת למחשבות האלו "שדונים". כאשר מחשבות שליליות מצטברות, יש נטייה לפלוט מילים פוגעות, כגון "בגללך אינני יכול ליהנות מאף רגע בחיי". בוז הינו המרעיל הקטלני ביותר. 

התוצאה השכיחה ביותר של ביקורת רעלית הינה התעלמות של הילד מההורה ויצירת מרדנות. 

אז איך אם כך, הורים יכולים לבקר בלי להשפיל, להפחיד או ליצור רגש "אנטי" אצל הילד? להלן כמה אסטרטגיות שהורים יכולים לאמץ: 
הקשב לילד באמפתיה – 
יוגב מגיע הביתה ואומר להורה: "הרבצתי לחבר שלי היום בהפסקה כי הוא הרגיז אותי.."
ההורה: "מה, הרבצת עוד פעם? מתי תלמד לשלוט בעצמך?!" 
יוגב: "אתה תמיד מאשים אותי בכל מיני דברים"
ההורה: "תשמע, כשאני הייתי ילד. גם אני רציתי …אבל למדתי……".
יוגב: "לא אכפת לך ממני – אני לא אספר לך יותר, מה אתה רוצה? – שאשקר לך?".

בשיחה כזאת ההורה בעל כוונות טובות, אך מתעלם מההזדמנות ליצור קשר חזק יותר עם בנו על ידי הקשבה פעילה. 

מה המצב הרצוי?
הורה: "אתה רוצה לספר לי מה קרה?"
יוגב: "לא אתה לא תאהב את זה..".
ההורה: "אני מבטיח לא להתעצבן או לצעוק".
יוגב: "בסדר, החבר שלי אמר שאני לוזר, וכבר התאפקתי מלא פעמים, אבל הפעם הוא צחק עלי לפני ילדים אחרים והייתי חייב להגיב."
הורה: "אז כעסת נורא והגבת…"
יוגב: "כן…."
הורה: "נשמע לי שאתה עדיין כועס"
יוגב: "נכון – אבל הסתבכתי עם המורה"
הורה: "אני מבין את התגובה, אבל חשוב להביע את הכעס שלך בדרך אחרת בפעם הבאה כדי לא לפגוע בילד אחר או בעצמך."

בהדרכת הורים, אני מסבירה שהמטרה של תקשורת ההורה היא קודם להראות אמפתיה ולתת ביטוי לרגשות. לאחר מכן, אפשר לדון בפתרון הבעיה. כאשר הורה מפגין הקשבה פעילה באמצעות שאלות והבעת אמפתיה – הילד ייפתח ויהיה מוכן להמשיך לייעוץ הורי. בתהליך הדרכת הורים, ההורים מתבקשים להשתתף במשחק תפקידים. הם משחקים את רצף האינטראקציות עם הילד/ילדים, ולומדים כיצד לנהל את הכעס שלהם ולהמירו להקשבה רגועה. 

ילדים מפסיקים לתקשר עם הוריהם בגלל נטיית ההורים ל"חפירה" והאשמה. הורה יכול ליצור אמון בקרב ילדו כאשר הוא מחליף תוקפנות בהכלה, לדוגמא: במקום להגיד – "למה לא סיפרת לי על מה שקרה היום בביה"ס" אמור – "חשוב לי לעזור לך, מה דעתך שנשב ואקשיב לך. " 

תאר את מה שמפריע ללא שיפוטיות, והפוך תלונות לבקשות או הצעות. 

שיטה נוספת להמיר את האנטגוניזם של ההורה היא להפוך תלונה לבקשה. לדוגמא, אם הילד השאיר צלחת על השולחן ולא שם במדיח, במקום להגיד – "כמה פעמים אני צריכה להזכיר לך….", אפשר פשוט להגדיר את המצב ולבקש תיקון – "השארת את הצלחת על השולחן – אני מבקשת ממך לשים אותה במדיח". בהדרכת הורים אני מתרגלת עם הורים מתן בקשות ברורות. 

"התחלה רכה" במקום "התחלה קשה"
לפעמים אפשר להתחיל את הביקורת הבונה עם משפט חיובי ומחמיא. רצוי להשתמש במשפטים אסרטיביים שיכולים לתת להורה סמכות בלי סכנת פגיעה בדימוי העצמי של הילד. המרת ביקורת רעילה לביקורת בונה כרוכה בהחלפת "התחלה קשה" עם התחלה "רכה". להלן מספר דוגמאות: 

•התחלה קשה – "אתה אף פעם לא מכין שיעורי בית, זה לא בסדר אני מאוכזבת." 
התחלה רכה – "אתה זוכר כמה נהנית לקבל הערות חיוביות מהמורה? נראה איך אפשר להמשיך את זה. אני מבקשת שתכין שיעורי בית" 
•התחלה קשה – "למה אתה לא זוכר שום דבר? אמרתי לך אלף פעם …ולא עשית את זה." 
התחלה רכה – "החדר מבולגן, אני אודה לך אם תוכל לסדרו." 
•התחלה קשה – "ביקשת כלב, ועכשיו הבית מלא לכלוך… ידעתי שלא תיקח אחריות." 
התחלה רכה – "הסכמנו שתנקה אחרי הכלב, אני כועס על זה – לנקות עכשיו בבקשה." 
•התחלה קשה – " אתה אף פעם לא מקשיב. ביקשתי שתרים את הבגדים." 
התחלה רכה – "הרצפה מכוסה בבגדים, אעריך את זה מאוד אם תרים את הבגדים. בעוד 5 דקות אחזור לוודא שביצעת את המשימה." 

העצמה ועידוד
חשוב לעודד את הילד באופן מעצים כדי להצמיח בו תחושת של מסוגלות וביטחון עצמי. אם הורים מחמיאים באופן שכיח ומעצים, הילדים יפנימו מילים חיוביות לגבי עצמם וילמדו לפרגן לאחרים. אם הורה רואה את ילדיו כמסוגלים, יצירתיים ומיוחדים – כך יראו את עצמם. בהדרכת הורים, אני מקנה להורים כלים למתן חיזוקים אפקטיביים. ילדים אינם מגיבים בחיוב למחמאות קצרות וכלליות, כגון: "כל הכבוד", "איזה יופי". ניתן לשלב חיזוקים משמעותיים יותר שכוללים את ההתנהגות ואת הערכים שאתם רוצים לחזק: תתאר לילד משהו שהוא עשה בסדר כמו "התאמצת מאוד לסיים את העבודה" או "לא יכולתי לתאר כמה החדר נראה טוב" או "פתרת את הבעיות יותר טוב ממה שאני הייתי". 


עוד דוגמאות:
"אני אוהב איך שאתה…"
"שמתי לב לנחישות שלך"
"אני מכבד את המאמץ לעשות משהו שלא רצית."
"ריגשת אותי כאשר שיתפת את החבר שלך במשחק. גילית רגישות ונתינה."
רצוי גם לשלב תנועות ידיים, מגע פיזי כמו יד על הכתף, חיבוק, וכל סימן אחר של התלהבות וחיבה.

בקש סליחה – התנצל
אם התחלת שיחה באופן ביקורתי תנסח שוב. הילד לומד מזה כיצד לתקשר עם צניעות ואמפתיה.

כללי תקשורת
לסיכום, להלן כללי תקשורת משפחתיים:

•דבר בטון ניטרלי, קצר ולעניין.
•השתמש בלשון "אני",("אני מרגיש … כאשר…" אני מודאג מציונך").
•השתמש במשפטים ספציפיים ("הפסק להציק לאחותך")
•תאר את ההתנהגות הלא רצויה ובקש תיקון ("אני מבקש שתפסיק לנג'ס בסופר")
•תתמקד בהתנהגות הנוכחית ולא במה שהיה אתמול.
•תבקש מהילד להביע דעה ("מה דעתך על מה שאמרתי?")
•הבע הערכה בלשון "אני": ("אני מעריך את המאמץ שלך.")

בתהליך הדרכת הורים, הורים מגיעים לשליטה בשיפוטיות ובביקורת רעלית, ולומדים להחליף את זה עם מתן תשומת לב חיובית בדרכים מגוונות.

השילוב של ביקורת בונה עם חיזוקים מעצימים הינו המפתח לשיפור היחסים בין בני המשפחה!

ליצירת קשר ופרטים נוספים על ליסה גרוסמן


מאמרים קשורים

Back to top button