כיצד נוצרים משחקי כח בזוגיות שלנו?
מאת: פורטל אלטרנטיבלי, ביאן נריה
האם גם אתם חווים את משחקי הכוח בזוגיות שלכם ומה אפשר לעשות כדי לחזור לזוגיות תומכת, מעצימה ואוהבת יותר?
בכל מערכת יחסים עלולים להתפתח משחקי כוח ושליטה, במיוחד כאשר אנחנו כזוג נמצאים בדילמות יום יומיות ובצורך לקבל החלטות רבות הנוגעות לעצמינו, לילדינו ומנסים לשמור על שפיות בעולם מהיר, צרכני ודורשני…
קראו את הסיפור הבא ותראו האם גם אתם חווים את משחקי הכוח בזוגיות שלכם ומה אפשר לעשות כדי לחזור לזוגיות תומכת, מעצימה ואוהבת יותר…
היא נכנסה למרפאה והתיישבה מול האיש הצועק. הוא גער באחד מעובדיו בקול רם ובוטה, הנייד צמוד לשפתיו תוך שהוא מרים את מבטו אל האישה. היא הייתה יפה ומטופחת מאוד, בשנות הארבעים המוקדמות לחייה, לבושה בהידור קצת מוגזם, בהתחשב בשעת בוקר מוקדמת, עדוית יהלומים ומאופרת היטב.
אחרי שסיים עם העובד ומבלי הקדמות מיותרות כמו "שלום" למשל, התפנה האיש לגעור באשה. "שימי ליפסטיק, תראי איך את נראית!" הוא זרק לעברה בקול רם. הרמתי שוב את עיניי. מבט קצר על שניהם הבהיר כי הם זוג. היינו שלושתנו בחדר ההמתנה של רופא שיניים, ולמרות שליד הגבר היו כמה כסאות ריקים, היא בחרה לשבת מולו והרחק ממנו.
זה התחיל להיות מעניין.
האישה צמצמה את עיניה אל מול הערתו, הוציאה בשקט שפתון יוקרתי ומרחה על שפתיה הקפוצות.
השתררה שתיקה מעיקה ואני הטבעתי את עיניי ב"לאישה". אפשר היה ממש לחתוך את האוויר בחדר. האיש חיפש ניחומים אצלי וניסה לקשור שיחת מזג אוויר. עניתי בקצרה ובקרירות, שומרת על סולידריות נשית.
האיש זע בחוסר נוחות וחייג שוב בנייד. הפעם הוא צרח כל כך שהסייעת של הרופא יצאה החוצה וביקשה שקט. כאן הגיעה שעתה של האישה. "אתה לא מתבייש? תראה איך צריכים להגיד לך לשתוק, מה זה, אתה אצלך בחצר?" "נו, את רואה איזה בושות הוא עושה לי ?" היא ניצלה לרעה את הסולידריות שלי. סחטתי חיוך קמוץ ועצמתי את עיניי.
צף במוחי משפט נהדר בפשטותו ששמעתי פעם: "אם מישהו צועק עליכם, מכנה אתכם בכינויי גנאי, מחלק לכם פקודות, משפיל אתכם, מותח עליכם ביקורת, מוצא בכם פגמים באופן עקבי, האם תאמינו לו, שהוא באמת אוהב אתכם?" אם כי במקרה של זוג זה, מן הסתם, אין כבר מה לדבר על אהבה…
המשפט הזה, ההגיוני והברור כל כך, הסתבר כבוחן אמין מאוד כשהצגתי אותו למטופליי ותלמידיי.
אלה שחוו מערכות יחסים קשות – לאו דווקא זוגיות – השתתקו והתעמקו, מהרהרים בליבם. אלה החיים בשלום יחסי דילגו מעליו מייד כברור ומובן מאליו.
מערכת יחסים בריאה מושתת על שלוש יסודות עיקריים – אמון, כבוד וחברות טובה.
הסתכלו רגע סביבכם. כמה זוגות כאלה אתם מכירים?
וואלה… נכון, הסטטיסטיקה עגומה משהו…
אז איך זה קורה שאנחנו מגיעים לתקשורת מכאיבה?
מדוע אנו מתחילים קשר בשמחה והתלהבות ותוך איקס זמן מגיעים למלחמה שבמקרה הטוב היא קרה בלבד, במקרה הרע – היא עקובה מדם, ואם זה נגמר – אז תמיד בבכי?…
לפניכם מספר שאלות המאפשרות לבחון כל מערכת יחסים – קרובה – הורים, ילדים, יחסי עבודה וחברות – ולעזור לנו לחשוף משחקי כח כמו גם בעיות נוספות.
1. האם בני הזוג שלכם מתייחסים אליכם בחוסר כבוד?
2. האם בני הזוג שלכם גורמים לכם להרגיש מטופשים?
3. האם בני הזוג שלכם מעדיפים לעשות דברים עם אנשים אחרים?
4. האם בני הזוג שלכם תובעניים במידה מוגזמת?
5. האם בני הזוג שלכם מעבירים עליכם ביקורת מתמדת ו/או קוטלים אתכם ומעשיכם – גם בפרהסיה?
6. האם אתם מרגישים מושפלים על ידי בני הזוג שלכם? כאשר אתם מאושרים, האם בני הזוג שלכם מתעקשים לדכא את שמחתכם?
חלק מן השאלות כל כך טריוויאליות שרק מדחיק מתמיד במיוחד יתעקש שלא להבחין בנורה אדומה. אותה נורה מציינת גם את הרגע בו מתעוררת האפשרות ליצירת שינוי.
ראיה מציאותית של המצב הקיים תכוון אותנו לפתח מודעות ולהכיר את עצמנו ואת תגובותינו.
התשובה לשאלה "מדוע אנו מאפשרים לאדם אחר לשלוט ו/או לשחק בנו? "טמונה כמעט תמיד בתחושות חוסר הערך העצמי וחוסר הביטחון בעצמי ובאחרים. אדם החווה את עצמו כנחות, גם אם לא במודע, יתעקש לעמוד על המשמר, לגונן על עמדותיו ולשלוט בסביבתו הקרובה מתוך חרדת הנטישה ופחד לאבד את בן זוגו או את עצמו בתוך הקשר: "אתה לא עובד ביום שישי – ניסע לקניות ממש מוקדם לפני כל ההמולה. מה יש, מה קרה, אז תישן בשבת או שתלך לישון מוקדם היום! אתה רוצה לצאת עם החברים שלך? יפה שאתה מודיע לי על זה… היום אי אפשר, אתה חייב לקפוץ לאמא שלי לתקן לה את המנורה, הבטחתי לה כבר כמה פעמים!"
ומה מביא אותנו לחשוב שאנחנו לא טובים מספיק?
כמי שנולדים "טבולה ראסה – לוח חלק" כל מה שאנחנו יודעים וחושבים על עצמנו ועל העולם בא מסביבתנו הקרובה – הורים ודמויות דומיננטיות נוספות המטפלות בנו.
הורים מהווים מודל ישיר לחיקוי ומקור לכל מה שילד זקוק לו, ובאופן טבעי מתפתחת אצלו תחושת בטחון הנובעת מאמון מוחלט ביכולתם. הוא מאמץ את דעותיהם והלכותיהם לא עוררין.
וההורים – מתוקף היותם בני אדם – רחוקים משלמות, וזה במקרה הטוב. שניהם באים מבתים שונים, וסביר להניח שלא תמיד פתרו את אי ההבנות ביניהם בחיוך אוהב.
כאשר ילד גדל במערכת של מאבק, אפילו סמוי – הוא יתרגל תמיד לקחת את האשמה על עצמו. אנחנו לומדים מאחרים להטיל ספק בעצמנו ובמקרים קיצוניים נגרם לילד נזק נפשי של ממש.
ילד הגדל בבית קר ומנוקר ללא ביטוי רגשי יגדיר כ"נורמלי" מקום דומה, מאופק ושקט, בו מחביאים את הבעיות. לעומתו ילדה הגדלה באווירה חמה, רגשנית, גלויה וספונטנית – תגדיר כ"נורמלי" בית בו מטפלים בבעיות ברגע התרחשותן.
כאשר שני הילדים האלה ייפגשו ויתחתנו – מה רבה תהיה הפתעתם לגלות כי הם התכוונו לחיים שונים לגמרי. יהיה עליהם להתאים את עצמם להגדרה משותפת – או לנסות לשנות האחד את השניה. בשני המקרים נוצר קונפליקט, וילדם הקטן יהיה לו לעד.
עד כאן יש את מי להאשים. אלא שברגע שבו מתעוררת מודעות למצבו הופך האדם אחראי לגורלו. בכל במערכת יחסים כל שותף אחראי ב100% להתנהגותו, מה שמאפשר לו לפתח חשיבה מקדמת ולשפר את עצמו ואת מצבו – במקום להשקיע אנרגיה במאמץ עקר לשנות את התנהגותו של השני.
כאן אנחנו מגיעים לשלב הבא – הכרת המניעים הפנימיים.
כולנו פוחדים במידה מסוימת מדחייה וכאב. אלא שבני האדם הסובלים מחוסר בטחון בסיסי יבנו סביבם מערך הגנות שיהווה חלק מרכזי בחייהם. ומכיוון שלאהוב באמת מחייב לתת אמון – זה מחייב גם להיחשף לאפשרות של פגיעה. וכך אנשים אלה עלולים להימנע מאהבה – כי היא נתפסת בעיניהם ככואבת.
ישנה, כמובן, גם דרך אחרת.
אהבה, המקודשת במהותה, מציעה במקום תחרות – תמיכה הדדית בלתי מותנית, בטחון בקשר ובאהבתו של אדם אחר, קבלה שלמה ללא תנאי – כך שתרשו לעצמכם להיפתח ולהיות פגיעים.
לכן, כאשר תחושת חוסר הביטחון חזקה מתחושת האהבה – האדם מתקשה להיות הוא עצמו ולהיחשף ומתבצר מאחורי ההגנות המוכרות. כאשר מלבדו אין לאדם על מי לסמוך, החיים הופכים קשים מנשוא והוא יגיב בהתרחקות והסתגרות, ייקח את הכל אישי מאוד ויתרחק מאוהביו – במקום להכיר ולהודות בכך שהוא מאוים.
והתוצאה – בדידות נפשית, תסכול, תחושות כעס וייאוש, מאבקי כח ותקשורת שלילית.
אנחנו מוצאים את עצמנו במקום בו חשבנו שלעולם לא נהיה.
