הדרכת הורים

האם אנחנו הורים שתלטנים?

מאת: פורטל אלטרנטיבלי, סיגל תמיר
בכל בית יש חוקים וכללים, אבל מה קורה שאנחנו ההורים, הופכים להיות שתלטנים

בכל בית יש חוקים, כללים והתנהגות מסוימת שהיא מקובלת, אבל אנחנו ההורים צריכים גם לדעת להיזהר ולא להיות שתלטנים ולהכתיב לילד מה לחשוב, איך להתנהג ומה להיות…

הורה שתלטן הוא זה שמנסה לשלוט בעולמו של הילד ובזהות שלו. הורות שתלטנית מתבטאת בניסיון להכתיב לילד מי הוא יהיה וברצון לעצב את התנהגותו, הרגליו וטעמיו.
הורים שתלטניים מנסים לקבוע בנושאים רבים לילדיהם החל מתוכניות טלוויזיה, לבוש ועד העולם הרגשי וחברים.

צעקות
הורים יקרים, תזכרו – צעקה היא צלקת בנפשו של הילד. יש מצבים של צעקות שהילדים יזכרו כל חייהם במיוחד סובלים הילדים שסופגים גם עלבונות נוסף לצעקות. ילדים שההורים מכנים אותם בשעת כעס בכינויים כמו שקרן, טיפש או גרוע מכך, יסתובבו כל החיים בהרגשה של לא יוצלח או טיפש רק בגלל שהוריו כינו אותו כך בשעת כעס.

מה ההבדל בין שתלטנות להצבת גבולות?
הגבול בין שתלטנות לבין חינוך עם גבולות הינו דק מאד, אך צריך להיזהר שמא יטשטש גבול זה, משום שאז קיימת נטייה לפגיעה בלתי מודעת בילד. כאשר הילד מקבל רק הנחייה, הסבר ולא שליטה הוא לומד לגלות את עצמו, את האני האמיתי שלו שתורמים רבות להתפתחות טובה. גבולות לעומת זאת תורמים להתפתחות תקינה של הילד כפי שנאמר. הילד צריך גבולות ומסגרת על מנת שלא יהיה תלוש ויעשה מה שהוא רוצה אך יש לשים לב לגבול הדק על מנת שגבולות וחוקים בבית לא יהוו חלק מהתנהגות שתלטנית של ההורה.


לעתים השליטה הרגשית ומחשבתית סמויה ומסוכנת מאד. ילדים לא יתפתחו באופן תקין כאשר לא תהיה להם הלגיטימציה המלאה לפתח עולם רגשי ומחשבתי מיוחד להם. שתלטנות סמויה היא למעשה מניפולציה רגשית מסוכנת והרסנית לילד. השתלטנות יכולה להתבטא באהבה מותנית כלומר להפגין אהבה רק כאשר הילד חוזר עם ציונים טובים. הסיבות לשתלטנות יכולות להיות שונות. קושי של ההורים להיפרד מהילד, הורים חסרי בטחון אשר במקומות אחרים זוכים ליחס משפיל ורע, חוסר סבלנות של ההורים, רצון של ההורה להראות מיהו החזק כתוצאה מפגיעה חברתית לעתים מלווה ברגשי נחיתות חריפים או חוסר בטחון.

הילד צריך לדעת שהסביבה שלו מאפשרת לו עצמאות וחופש אך עד גבול מסויים. כאשר הוא שומע את המילים לא ואסון כל הזמן הן הופכות לחסרות חשיבות לכן צריך לומר "לא" רק כאשר מתכוונים לכך וכאשר יש חשש לפגיעה, משום שמטרות האיסור הן למנוע מהילד לפגוע בעצמו וללמוד את נורמות הסביבה.

לא לומר לילד לא ואסור בתקיפות יתר משום שאז הוא עלול להיפגע, יש לומר בעדינות מה מותר ומה אסור, כאשר כועסים יש לומר כעסתי אבל אני אוהב אותך מאד גם כשאני כועס. בכל מקרה חשוב לזכור גם כשכועסים לא עושים זאת בצעקות, יש לשלוט משום שצעקות נובעות מאבדן שליטה, תסכול ורצון לתקן משהו. צעקות כאלו אינן משיגות את מטרתן אף פעם. ילד שצועקים עליו נפגע שומע רק את טון הדיבור הגבוה ולא את המלל.

ישנם מצבים מסוימים שצעקה תעזור והם בזמן סכנה כמו "אל תלך לכביש" או כאשר הילדים לא מקשיבים ולומר במילה אחת בטון גבוה די או מספיק זה יעזור באותו רגע בתנאי שאין הרצאות והסברים בטון הזה, ההסבר לאחר מכן צריך לבוא בטון שקט ורגוע. ישנם הורים אשר משתמשים בצעקות כסמכות, כאשר הצעקות משמשות להם כלי עזר בלהוכיח אני חזק, אני שולט לפחות בביתי, על ילדי.

צעקות על בסיס קבוע כמובן הרסניות… כלומר הן הורסות יותר מאשר בונות, גדל ילד מתוסכל, חסר בטחון, חסר אמונה לעתים עצבני מדי או שקט מדי ולא מאושר.
ילד המשנה את התנהגותו לא מרצון אלא בכפייה מרגיש פחד, כעס, עלבון, רצון לנקום אולי הוא אפילו שונא את הוריו באותו רגע.

בבית שהורים בו מתוסכלים יהיו הרבה צעקות, כאשר הורים לוקחים אחריות מוגזמת על חיי הילד, הם מתאכזבים הרבה פעמים כאשר נענים בשלילה או כאשר הדברים לא מסתדרים בדיוק כפי שרצו ולכן יהיו צעקות והאשמה כלפי הילדים.

כאשר נסביר לילדנו את הקושי שלנו, הם יבינו ולא נצטרך לצעוק, אין טעם לכעוס על ילד שמבקש דבר מה ואיננו יכולים לספק אותו מכל סיבה שהיא משום שהוא לא יודע לא מבין, אתם ההורים צריכים להבין שיש להסביר כל דבר שאתם רוצים שיהיה מובן.

בדרך כלל הורים צועקים גדלו בתוך אווירה כזאת ולכן הדבר נראה להם מובן וברור.
גם כשהם לא שלמים עם ההגדרה של הורים צעקנים המופנית אליהם, הם אינם מפסיקים משום שאין בידיהם את הכלים לכך.

הורים יקרים, שוב, תזכרו – כל צעקה היא צלקת בנפשו של הילד. יש מצבים של צעקות שהילדים יזכרו כל חייהם במיוחד סובלים הילדים שסופגים גם עלבונות נוסף לצעקות. ילדים שההורים מכנים אותם בשעת כעס בכינויים כמו שקרן, טיפש או גרוע מכך, יסתובבו כל החיים בהרגשה של לא יוצלח או טיפש רק בגלל שהוריו כינו אותו כך בשעת כעס.


חשוב להסביר לילד למה צעקתם, להביע רגשות הייתי עצוב, מתוסכל, קשה לי, אני ממהר וזה לא נעים, להביע התנצלות וכמובן לומר שאוהבים גם כשכועסים.

טיפים להורים:
נסו לשאול את עצמכם את השאלות הבאות בכל פעם שאתם כועסים:
1) שימו לב מתי אתם צועקים מה הכי מרגיז אתכם, האם אתם צועקים ונואמים או שזו צעקה קצרה ומתרה?
2) איך אתם מרגישים אחרי שצעקתם?
3) מה קורה לילד בעקבות הצעקה, הוא שקט יותר, הוא מפוחד האם התנהגותו משתנה?
4) האם תשומת לב יכולה לשנות (כומר חיבוק נשיקה ישיבה לכמה דקות עם הילד).
5) האם אתם מתנצלים לאחר שאתם צועקים ואומרים שאתם אוהבים את ילדיכם.

אם עניתם בחיוב על יותר מ-2 שאלות, אתם בדרך הנכונה, הדבר מראה שיש בכם את המודעות אך אין בידיכם מספיק כלים על מנת לשלוט ולהצליח לחנך את ילדכם ללא צעקות.


מאמרים קשורים

Back to top button