בעלי החיים בטארוט כייצוגים של הטבע

בעלי החיים בטארוט כייצוגים של הטבע

בעלי החיים מלמדים אותנו כיצד להגשים בפועל ולהביא לידי ביטוי נכון אותם כוחות שבמהלך השנים למדנו להתכחש ואף לשלול אותם, כי חיים נכונים ואמיתיים אינם אפשריים אלא מתוך הכרה וחיבור נכון עם החייתי שבנו.

עולם החי נמצא אך דרגה אחת מתחת לדרגת המדבר, זו דרגתו של האדם שניחן בתודעה וביכולת לתת ביטוי מילולי וסמלי למחשבות, רגשות ותובנות. בעלי החיים נבדלים מן היצור האנושי בהיותם נתונים לשליטתו הבלעדית של האינסטינקט המכוון ומכתיב אופני התנהגות ואורחות קיום. הם נעדרים את היכולת לשליטה בדחפים אלה או להתנגד להם. אינסטינקט החיה אחראי להישרדות, חיוניות, התרבות והנטייה לעדריות. האינסטינקט מכוון לשמירה עצמית, גידול הצאצאים ושמירת הגזע.

עבור הקדמונים סמלו בעלי החיים את כוחו, עוצמתו ויופיו של הטבע, הם רכשו להם כבוד והערצה. התחקות אחריהם והחיים בקרבתם ובמחיצתם הביאה לזיהוי תכונות ספציפיות של בעלי החיים כאיכויות, רצויות וחיוביות ועוררו בהם רצון לנכסם לעצמם. תכונות כמו ביישנות, אכזריות, אומץ לב, גבורה, העזה, מנהיגות, עורמה, חכמה, אצילות, ידע, ענווה וכדומה, שמקורם בטבע החברתי ובמוסר האנושי יוחסו לבעלי חיים ששימשו לבני האדם ייצוגים פיזיים נטולי פניות לתכונות אלה. במהלך ההתפתחות התרבותית החברה האנושית ראתה יתרון בהחלשת היסוד החייתי והיצרי באדם וראתה בו כוח המאיים להשתלט על התודעה, כך הגיעו לידי שלילתו. החיות הפכו סמל לאותם כוחות יצרים בלתי נשלטים ולרוב לא מודעים השוכנים בטבע האדם, כוחות השייכים לטבע האינסטינקטואלי שלנו ואחראים לכוח החיים המבטיח שמירה עצמית, הישרדות, התרבות וחיוניות הבאה לידי ביטוי ביצירתיות והתחדשות.

באגדות ובמיתוסים מופיעים בעלי החיים כמורי דרך, סוכני טרנספורמציה (הפיכת השלילי לחיובי) כאלמנט מגן, מזהיר, מדריך או נושא מסר. ביצירה הקולקטיבית מסמלת החיה חכמת חיים, אך גם רוע ואסוציאליות ויחסו לה תכונות שהן דחויות ושליליות ברמה חברתית ומוסרית. באופן כללי מייצגת החיה את ההיבט הגופני פיזי של האדם וברמה הפסיכולוגית את ה"צל", אותו פן מוכחש או מודחק באישיות. מפגש עם ה"חיה" (עם ה"צל") הוא מאיים, מפחיד ומרתיע, אך מחולל טרנספורמציה שבעקבותיה מתאפשרת הכלתו של רובד זה בחיים תוך עשיית שימוש באנרגית החיים הטמונה בו.

בשבטים האינדיאנים היתה נהוגה חיית הטוטם, זו חית הכוח של האדם שבחבירה אליה (גם ברמה הסמלית המטפורית) הוא זוכה בכוחה, חכמתה, רגישותה ותכונות נעלות אחרות המיוחסות לבעל חיים ספציפי. כדי לדעת מהי חיית הטוטם שלו על האדם לצאת למסע (פנימי או חיצוני) ולחיות חוויה טרנספורמטיבית במהלכה מתגלית אליו חית הטוטם שלו שתכונותיה תואמות את אישיותו הפנימית. כוחה של החיה מגן על האדם ותורם להמשך התפתחותו ופיתוח התכונות הרצויות והנכונות לו.

חיבור לטבע האינסטינקטואלי הוא הליך מופלא. הכוח השרוי בחכמה של יצורים אלה הינו עבורנו מסתורין. באמצעות יחוס תכונות אנושיות לבעלי חיים אנו זוכים אם לא לפענח לפחות לגעת בסוד זה ולזכות בכוח ובטחון שהוא מעניק למי שנחשף לו.

הנביא יחזקאל רואה בחזונו 4 חיות שמייצגות את טבע החייתי והאנושי כאחד. דמות פניהן – פני אדם, פני אריה, פני שור ופני נשר. הן מכונפות, הן דומות לבעלי חיים ויחד עם זאת לא ניתן לזהותן עם בעלי חיים ספציפיים. חזון זה מדגיש את אי היכולת להפריד בין טבע אנושי חייתי ורוחני. כל המרכיבים חיים, נושמים ומתקיימים בו זמנית ברמה הרוחנית, בה מתגלה מהות הדברים, וברמה הפיזית הנראית לעין. כל ה"חיות" הללו חוברות וקשורות זו לזו, הן נפרדות ויחד עם זאת מחוברות ביניהן בכנפיהן. חזיון מופלא זה ברמה אחרת הוא ייצוג של האדם השלם שהיסוד החייתי האנושי והרוחני מתקיימים בו בו בזמן. היסוד התבוני מתמיר את כוח החיה לטבע יצירתי. על האדם ללמוד לשלוט בכוחות אלה  ולכוונם לרצונו, אך חלילה לו להתנתק מהם. הכחשה, שלילה או וויתור על רובד זה האחראי על חיוניות הויטאלית של העצמי עלול לגזור עליו כליה לדכא את כוח החיות, השמחה, הספונטאניות והיצירה הגנוזים בו.

בקלפי הטארוט המשופעים בדמויות אנוש אנו מוצאים מספר רב של בעלי חיים בצורות ובגדלים שונים. הם מופיעים בקלפים רבים ושונים  (ברמתם). פעמים הם מצויים בחזית (קלף הכוח) ופעמים בשוליים (קלפי החצר). עצם נוכחותם או חלק מהם באה להדגיש את טבע הנפש היצרית האינסטינקטואלית, רמז המזכיר לא להתעלם מן האלמנט "החייתי" יצרי המבטיח איכויות של ידע וחכמה מסוג אחר בצד ההוד והעוצמה שמשדרת הדמות וטבעה הרוחני תבוני.

כמו כל סמל, חיה יכולה להופיע בהיבט שלילי או חיובי שלה. הצד השלילי הוא צד ה"צל", בו בא לידי ביטוי הצד האפל, הקשה, נטול העכבות ושימוש לרעה של הכוח. הפן החיובי הוא הצד ה"מואר" של תכונות אלה כשהן ברשותו של האני ובשליטתה של המודעות היודעת לעשות באנרגיה זו שימוש נכון ואפקטיבי לטובת העצמי ולטובת הסביבה.

האריה
אחד מן הסמלים הבולטים בטארוט – מופיע בקלף הכוח כשותף שווה ומלא ל"סיפור". זהו סמל של מנהיגות, שליטה (בעולם החי ובעצמו), סמל של אלגנטיות, מלכות, בטחון, עוצמה פיזית, עצמאות, יופי ובטחון. בקלף הכוח האינטראקציה בין הפן הרוחני (העלמה) ורובד היצרי (האריה) היא של דיאלוג אמיתי שיש בו שיתוף פעולה, כבוד והסכמה הדדית. האילוף כאן נעדר כפיה, העלמה אוחזת בפי האריה ברכות והוא נשען וצמוד אליה. היא רוכנת עליו והוא נושא ראשו אליה. יש כאן מודעות מלאה לעוצמתו וכוחו של היצר (האריה) והכרה ביתרונותיו וכבוד לאיכותו הייחודית. השליטה בו נעדרת כוחניות, היא רכה ומתחשבת. זה האופן בו ניתן לרתום כוחות טבע אלה להתפתחות שמחוללת שינוי, צמיחה ויצירה. האריה מופיע אף בקלף הגלגל והוא בשלב של למידה (ספר פתוח לפניו) ובקלף העולם – שם ה"יצר" מכיר את טבע העולם (גדול, קרוב וללא ספר).

הנחש
אחד מסמלי הטרנספורמציה הבולטים, סמל של כוחות הטבע הנשי (יין), כוחות המים, מקור היווצרותם של חיים ועולם התת-מודע. בפן הפחות חיובי שלו הוא מסמל פיתוי ועורמה, אבל מאידך – גם ידע נסתר וכוחות ריפוי (סמלו של אסקליפיוס). מוות, לידה והתחדשות הם מסמליו של הנחש המכיר את סודות האדמה וכוחה "להרות" ו"להוליד" את כל הצומח, זו שבחיקה נטמן כל מה שנבל או שבק חיים ושבה ו"מולידה" מחדש – הנחש משיל את עורו ומעלה עור חדש, בכך הפך לסמל של התחדשות, טרנספורמציה, מוות ולידה מחדש.
הסמליות של הנחש היא רבת פנים וקוטבית, מוות ותחיה מחדש, פיתוי וידע קדום, ערמה ויכולת ריפוי, ארסו – ממית או מחיה (תלוי במינון). הוא גם סמל של אנרגית החיים הקונדליני, זו הצפונה בצ'אקרת הבסיס עולה ומטפסת במצב של בריאות אולטימטיבית כשמרכזי האנרגיה (הצ'אקרות) פתוחים עד לצ'אקרת הכתר – הפתח לרוחניות והחיבור לעולמות העליונים. הוא מופיע בחגורת הקוסם (כמפריד בין עליונים לתחתונים) ובקלף הגלגל – במסע אל אוקינוס האינסוף (הלא מודע) להביא משם ידע, סודות נסתרים וחכמה.

השור
סמל של כוח האדמה – סבלנות, התמדה, עוצמה פיזית, כוח רביה (במשמעות סמלית ופיזית). זהו סמל של חיים ברמה הפיסית – כלכלה, פרנסה, בריאות, עבודה וכל מה שקשור לחיי העולם הזה, וסמל של קרן השפע בעולם החומר שבהיבט החיובי שלה מתנהלת בהנחיה רוחנית ובהיבט שלילי נופלת להתמכרות, תאוותנות, יצריות, נשלטת על-ידי האגו המנוהל על-ידי אינסטינקטים חייתיים של הישרדות ותענוג.

האיל
סמל של מנהיגות, כוח רב, נאמן לעצמו ואינו נרתע מעימות. זהו סמל להערכה עצמית, הרצון והצורך לקבל הערכה וגם הצורך ב"עדר", קבוצה, לחלוק עימה את הכבוד והשמחה שנפלו בחלקו.
זהו סמלו של קלף הקיסר – האיל הוא גם סמל לכוח הלבידו והדחף להפיץ את זרעיו (רעיונותיו) ולתת פורקן לחיים שופעי פוריות, פעילות וחיות. זהו סמל של אנרגיה זכרית (יאנג) אקטיבית ומתפרצת, מלאת חיוניות עלולה להיות אגרסיבית, אימפולסיבית ונעדרת מודעות לצרכי הסביבה כאשר היא נפעלת על-ידי האגו בלבד.

ארנבת
 סמל של פוריות, אך גם על חשש וזהירות. מזוהה עם הכוח הנשי (יין). בקלפים היא מופיעה בקלף מלכת המטבעות, סמל של שפע, פוריות, מיניות, שמירה וטיפוח נכסים חומריים שהושגו. מציאותה של הארנבת בקלף מסמלת את היצרים והדחפים לשמור העצמי והנכסים כביטוי של האני – כאן הם נמצאים באיזון ובשליטה של תבונה ומודעות עצמית.

הדג
 זהו סמל מקודש במיתוסים רבים. סמל של פריון, שפע של העולם הרגשי (המים). מקושר לאלת הים ולכוח הנשי (הים כרחם החיים). מסמל סודות הגנוזים בעולם התת מודע, סודות הנגלים בחלומות, מדריכים. מופיע בקלף עלם הגביעים – קלף המסמל טרום תודעה. הדג מתקשר לעולם הדממה ומביא עמו מאוצרותיו של מימד זה לרובד המודע. מסמל הנחיה אינטואיטיבית שמקורה בעולם הרגשי והתת מודע. הוא גם סמל של שפע ופריון.

החתול
 מופיע בקלף מלכת המטות – צבעו השחור, מקומו וגודלו (קטן, אך בקדמת הקלף) מלמד על מציאותם של כוחות כישוף וקסם הנמצאים בשליטת האגו הבשל, הנבון, המפותח, היודע לממש ידע רוחני וטבע עצמאי שמותיר לעצמו הנאה, משחק. כאן הטבע "החתולי" שאגואיזם, פינוק, שמירה עצמית, האינסטינקט הבלתי מאולף והלא סוציאלי – נוכח אך הוא "ממוזער", נשלט והוא ניצב כחיית מחמד זעירה וחביבה למרגלות ה"מלכה" השולטת בטריטוריה של עולמה מתוך נדיבות, בטחון, עוצמה, מודעות עצמית לסביבה, למעמדה ותפקידה. החתול בקלף הוא תזכורת כי האינסטינקט הזה אינו מוכחד ואינו מוכחש. הוא נוכח, אך נמצא בשליטת התבונה והתודעה.

הסוס
 אחת מן החיות היפות והאצילות שרכשו את אהדתו והערצתו של האדם. בטארוט הוא מופיע גדול ודומיננטי בקלף השמש. סמל של אינסטינקט אצילי טהור פראי וחופשי, שוחר מרחבים, ניתן לאילוף, רק ברגישות רבה, באהבה ומתוך כבוד מלא לעוצמתו. זהו סמלה של הרוח החופשית. אבירי קלפי החצר רכובים כולם על סוסים. בקלפים ה"אקטיביים" הזכריים (המטות וחרבות) הסוסים נמצאים בתנופת דהירה לעומתם בקלפי היין – הקלפים ה"פאסיביים" (גביעים, מטבעות) הסוסים איטיים יותר, אביר המטבעות "תקוע" וממתין. סוסו של אביר הגביעים מתכונן – בלבד. מה שמלמד על עוצמתה, מהירותה וקצב התקדמותה של הרוח הנענית ונעה על-פי הדחף הממריץ אותה. הסוס עליו רוכב השלד בקלף המוות (13) אף הוא סמל האינסטינקט הטהור של כוח החיים הנושא את רוח האדם מעבר לכל קושי ומשהו לעבר לידה חדשה וחיים של התחדשות ויצירה.

הכלב
הכלב מופיע בקלף השוטה – גם כאן הוא קטן במימדיו, אך נמצא בחזית הקלף. צבעו לבן ולמרות הקלף המרשים אי אפשר להתעלם מנוכחותו החיה.
הכלב – ידידו הטוב של האדם, ראשיתו ביצור טבע פראי אסוציאלי – הזאב – שנאמן לבני מינו בלבד וגם זאת לא בכל תנאי. הכלב שהפך לסמל של נאמנות מסירות וצייתנות מופיע בקלף השוטה ובקלף הירח. הכלב העומד על רגליו האחוריות (בקלף השוטה) הוא סמל של עירנות הקוראת לתשומת לב ולזהירות. הוא סמל של האינסטינקט הקרוב לתודעה (הנעדרת מדמות השוטה) ולרגש המאפשרים הקשבה לאינסטינקט השמירה העצמית. הכלב בקלף הירח הנובח מול הירח הוא יצוגו של אינסטינקט החברות המטפח נאמנות לערכי החברה, החורץ לשון, כנשמר מפני הכוח הממגנט של ארכיטיפ נשי (ירח) ופנטזיה, המנוגד לכוחות התבונה, התובעים לנוע לעבר מטרה באופן מודע ומכוון. הירח ייצוגו של כוח מתעתע אשלייתי מלא קסם, מפתה. יש להישמר מפניו למרות הקסם שהוא מהלך על מי שנלכד בו.

גם כאן הכלב מסמל את אינסטינקט השמירה העצמית מפני מה שמפתה ומושך. סוג של אזהרה מפני הישאבות אל עולמות "רוחניים" בשל קסמם המפתה ללא מודעות וללא הכנה מוקדמת לכך.

מציאותו של בעל-חיים בקלף נושאת משמעות סמלית, וככל סמל הוא לא רק מתייחס למשמעות אלא עשוי גם להוביל אליה ולפתוח שער לעולם האינסטינקטואלי הפנימי של הלא מודע ולכוון להתחבר לאותו רובד של תכנים נפשיים לא מודעים האוצרים עבורנו כוח מרפא, חיות וחיוניות, זיהוי צרכנו הקיומיים, קבלתם ואישורם והיכולת לעשות בהם שימוש נכון ויצירתי במהלך חיינו.

בעלי החיים מלמדים אותנו כיצד להגשים בפועל ולהביא לידי ביטוי נכון אותם כוחות שבמהלך השנים למדנו להתכחש ואף לשלול אותם, כי חיים נכונים ואמיתיים אינם אפשריים אלא מתוך הכרה וחיבור נכון עם החייתי שבנו.

ליצירת קשר ופרטים מלאים על אילנה הראל

2739 אנשים קראו ושיתפו עמוד זה. שתף עם חברים: