החיבור לאינטרנט הרוחני

החיבור לאינטרנט הרוחני

כדי לתקן דפוס מעוות שמקלקל ומונע מכם לעשות מה שבא לכם, ולהאמין שאתם ראויים לכך, צריך לשלוף את הסיפור הנכון מהזיכרון, כמו מתוך מחשב

כדי לתקן דפוס מעוות שמקלקל ומונע מכם לעשות מה שבא לכם, ולהאמין שאתם ראויים לכך, צריך לשלוף את הסיפור הנכון מהזיכרון, כמו מתוך מחשב.

שאלה: למה, כשאני רוצה (כמטאפורה) לאכול במסעדת יוקרה ורואה את זה קורה בדמיון, ממוקדת במטרה ומזמנת אותה בידיעה שאני ראויה לכך, אני עדיין מסתפקת בפלאפל על הדרך בכדי להשביע את הרעב?

זו שאלה נפוצה, נכון? ובכן, כבר בנוסח השאלה אפשר לראות שני חסמים להשגת היעד:
1. ברמה מנטלית: "אני מסתפקת בפלאפל", כלומר במועט. 
2. ברמה הרגשית: "אני מודעת שאני ראויה" להבדיל מאני מרגישה שאני ראויה.
בשיחה מעמיקה יותר מתברר שאת הפרדיגמה הראשונה ירשה השואלת מאמא, ומודעת לכך, אבל את חוסר הרגשת ה"ראויה" לא ניתן לקשר לזיכרון מסוים.

את הפרדיגמה הראשונה שירשה מאמא, ניתן לפתור יחסית בקלות: בודקים עם השואלת מה היתרון של הסתפקות במועט וכיצד זה בא להגן עליה בעבר. בודקים את הנכונות לשחרר דפוס זה מתוך הבנה שהוא לא משרת אותה יותר היום אלא כורח הרגל שרק מעכב אותה מלגדול, ומבקשים מהמוח למצוא דפוס תחליפי חיובי.

אבל מה לגבי מודעות החוסר, כלומר ה"לא מרגישה ראויה"? איך מגלים את מקור הרגש הזה? פרדיגמה זו יותר מורכבת מהראשונה. מדובר ברגש שלא מתקשר בהיגיון לשום דבר במודע ובכל זאת קיים שם. במקרה כזה נפנה אל מנוע החיפוש שבראשה של המתאמנת.

לשלוף מידע מהתת מודע

ובכן, המצב דומה לגלישה באינטרנט. יש מנוע חיפוש, וכדי למצוא את המידע הנדרש, צריך להתמקד כמה שיותר בנושא המבוקש, ולאט לאט לצמצם אפשרויות עד שיעלה האתר הרלוונטי. את עבודת המיקוד עושה המתאמן. הוא נדרש לנסח שאלה אישית ממוקדת מאוד, והמאמן עוזר לו באמנות שאלת השאלות, להבין יותר ויותר מה הוא בדיוק מחפש. בסופו של דבר מתנסחת שאלה ללא מענה אשר המתאמן מודע לו. בשלב זה ניתן להיתחבר.

החיבור לאינטרנט הרוחני

את החיבור לתת מודע מבצעים על ידי הרפיה עמוקה ותהליך קצר של דמיון מודרך עד לנקודה מסוימת בה נוצר החיבור, ואז...
כדי לעזור למוח לשלוף את המידע הכי רלוונטי למתאמן, יש לשתף כמה שיותר תאי זיכרון הקשורים לנושא המבוקש.

את זה מבצעים בשלוש פעולות פשוטות:
המתאמן מתבקש לחזור בקול רם ובקצרה על הנושא המבוקש, לאחר מכן לשים לב לרגש שעולה בו בזמן שחושב על הנושא, ואז לחוש באיזה מקום בגוף הפיזי בא לידי ביטוי הרגש, ואז, לפקודת המאמן ולספירה מ-1-3 יחזור המתאמן בזמן אל הפעם הראשונה בה חש ברגש המסוים הזה בהקשר של המקום הפיזי בגוף.

הסיפור שיעלה לו בזיכרון ייתן לו הסתכלות שונה על מה שעובר היום ויביא אותו לתובנות שיעזרו לו לענות על שאלתו. על המתאמנת זה נשמע כך:
הנושא: זוגיות בריאה.
מחשבה: אני לא ראויה
רגש: אכזבה
ביטוי בגוף הפיזי: בטן

בספירה עד שלוש התחילה המתאמנת לספר סיפור שפשוט עלה לה בראש. סיפור על נערה ממעמד בינוני, המאוהבת בגבר ממעמד גבוה ולא ניתן לגשר על הבדלי המעמדות, ולכן אי אפשר היה לממש את האהבה בזוגיות. עוד התגלה שהיה רומן סמוי בין השניים, והיא נכנסה להריון ונאלצה להפיל, כדי שהסיפור לא יתגלה. אין לדעת אם הסיפור הוא זיכרון מגלגול קודם, יקום מקביל או מקור אחר, אבל אני כן יודע שהוא פשוט צף מהתת מודע ומסביר את הקשר בין שלושת המישורים: המנטלי, הרגשי והפיזי.

מה קרה פה בעצם?

ובכן, בדיוק כשם שאנו זוכרים טוב יותר חומר לימודי ככל שנשתמש ביותר חושים בו זמנית, כך גם חוויות שעברנו בעברנו. לכל חוויה שעברנו אי פעם שותפים גם הגוף המנטלי, הרגשי והפיזי, ולכן אם נחבר את שלושתם בנקודת זמן מסוימת, נעזור למוח להיזכר בחוויה המתאימה, השורשית. חוויה מסוג זה יכולה להציף המון דברים נסתרים אל פני השטח ולהסגיר את מקורן של פרדיגמות, דפוסי התנהגות ופחדים שנושא המתאמן עמו ביום-יום. ואז, כל שנותר הוא לבצע תיקון פה ועכשיו. נכון שתהליך כזה הוא מעט טיפולי, אבל אני לא צריך להסביר לכם את האפשרויות שחוויה מסוג זה פותחת בפנינו להמשך האימון.

איך תגייס המתאמנת את המידע שעלה מהתת מודע לשינוי מודעות החוסר הקיימת אצלה?
החוויה עצמה + יצירת הקשרים להווה מעלה את מקור הבעיה למצב מודעות, והתיקון עוזר לנו להפנים סוג של פתרון. התיקון משנה את ההתייחסות שלנו כלפי מה שאנחנו עוברים בהווה או עברנו בעבר, ומראה לנו אפשרויות נוספות להתמודד עם מצב מסוים.

בשלב התיקון רואה המטופל את החיים שעבר מנקודת מבט גבוהה ורחבה ומסוגל להבחין בטעויות שעשה בבחירות בחייו. בהתאם לכך הוא בוחר מה יכול היה לעשות אחרת. לאחר שבחר, חוזר המטופל לאותה נקודה משמעותית בסיפור ומשנה את התסריט בתהליך של דימיון יזום. שינוי התסריט מוביל לסיום שונה וחיובי של אותו סיפור שצף ועלה מהתת מודע ומוציא את המטופל עם הרגשה טובה ומחוזקת לגבי המשכו פה בחיים אלו.

השינוי מתחיל בתוכנו

דמיונות, מחשבות ורגשות, הם כולם בעלי ביטוי פיזי בעולם, ולכן שינוי מהותי שלהם גורר שינוי מהותי בהתנהלות שלנו בחיים.
לפני יציאה מהרפיה מקבל המטופל מתנה מהתת מודע המסמלת את התהליך שעבר, ומרמזת על התפתחות עתידית בחייו. במהלך ההרפיה אין מצב של איבוד שליטה. המטופל מודע היטב למקום בו הוא נמצא ולמצב בו הוא שרוי. המטופל יזכור את כל הסיפור לאחר ההתעוררות.

השלב הסופי של הטיפול הוא בעצם ישום התיקון כאן ועכשיו בחיים אלה. לאחר שהמטופל ראה וחווה אפשרויות שונות להתמודדות עם הבעיה, והפנים את התיקון האנרגטי-מנטלי או רגשי. במהלך החוויה ימצא עצמו המטופל מבצע את השינויים בחייו אלו ומתקדם בהדרגה אל עתיד שיחליט לייצור לעצמו.

1093 אנשים קראו ושיתפו עמוד זה. שתף עם חברים: